ARTICLE AD BOX
בעידן רייגן, ארצות הברית הציעה אחד מאותם תוכניות הגנה שהיו יכולות להיות בסיס לסרט בז'אנר לא ברור.
הפרויקט היה כה רחב היקף, עד שהתקשורת כינתה אותו "יוזמת מלחמת הכוכבים" בשל הדמיון למה שנראה כמגן חללי של ממש.
כעת, כאשר טראמפ הגיע לשלטון, המדינה מחיה מחדש בדרך כלשהי את הרעיון הרועש ההוא, אם כי אולי באופן יותר ארצי.
העתק מישראל.
מה שידוע בשעה זו הוא שדונלד טראמפ חתם על צו נשיאותי לפיתוח מערכת הגנה נגד טילים בדומה לכיפת ברזל של ישראל,
בטענה שאיומים בליסטיים מהווים את הסכנה הגדולה ביותר לביטחון הלאומי של ארצות הברית.
בדרכו שלו, כמובן.
לכן, כמו ב"גולף של אמריקה החדש", הפרויקט יבוצע תחת השם "כיפת ברזל לאמריקה" – צו שמנחה את הפנטגון להציג בתוך 60 יום תוכנית מפורטת שתכלול פיתוח מואץ של טילים היפרסוניים ופריסת יירוטים חלליים.
הבעיה?
מומחים רבים מטילים ספק בכדאיות ההצעה, בטענה שהגיאוגרפיה והגודל של המדינה הופכים את השכפול של מערכת כמו הישראלית לבלתי אפשרי,
שכן היא תוכננה עבור שטח קטן משמעותית ואיומים לטווח קצר.
הוצאת "מלחמת הכוכבים" מהבוידעם.
בנוסף, וכפי שציינו בתחילה, התוכנית של טראמפ נראית גם כהמשך של חזונו של רונלד רייגן עם יוזמת ההגנה האסטרטגית שלו, הידועה כ"מלחמת הכוכבים", שנכשלה לאחר שעלתה מיליארדי דולרים ללא תוצאות ממשיות. מטרתה הייתה ליירט טילים אויבים לפני שיגיעו ליעדם, ובכך לבטל את הצורך בתגובה גרעינית.
עם זאת, התוכנית בוטלה בשנות ה-90 בשל אי-כדאיות טכנית ועלויות גבוהות.
למרות זאת, כמה מהרעיונות שלה השתמרו במערכות ההגנה הנוכחיות, כמו מערכת ה-GMD (Ground-Based Midcourse Defense), אם כי שיעור ההצלחה שלה נותר מוגבל.
בהקשר זה,
מבקרים כמו סידהרת קאושל הזהירו ב"ניו יורק טיימס" שמגן טילים בקנה מידה לאומי עלול להיות כלכלית בלתי אפשרי, בעוד שמריון מסמר מדגישה את הקשיים הטכניים שביירוט טילים המשוגרים ממספר כיוונים ופלטפורמות, כולל צוללות.
שוב, ארצות הברית אינה ישראל.
החלל וטכנולוגיות חדשות במשוואה
התוכנית של טראמפ מדגישה שימוש במיירטים וחיישנים חלליים, מערכות הגנה לפני שיגור (left-of-launch) ונשקי אנרגיה מכוונת כמו לייזרים.
כאן כבר יש שמות על השולחן, עם חברות כמו לוקהיד מרטין, נורת'רופ גרומן ו-RTX, שהביעו עניין בפרויקט תוך שהן מדגישות התקדמות אחרונה בהגנה מבוססת לייזרים נגד טילי שיוט.
איומים ואתגרים אסטרטגיים
אף על פי שהצו אינו מפרט אילו מדינות נחשבות לאיומים, מובן מאליו שמדובר ביריבים ותיקים: רוסיה, סין, איראן, וכנראה גם צפון קוריאה (עדיין לא ברור מה תהיה מערכת היחסים עם טראמפ בשלטון).
מדינות אלו פיתחו ארסנלים מתוחכמים יותר ויותר, כולל טילים היפרסוניים שמסוגלים להתחמק מההגנות הקיימות.
בוושינגטון
הרעיון של חיזוק ההגנה נגד טילים זוכה לתמיכה מסוימת, ומומחים כמו רוברט סופר טוענים שהגישה הנוכחית אינה מספקת אל מול היכולת ההתקפית הגוברת של מדינות אלו.
כך או כך, המטרה ברורה: טילים היפרסוניים, עם מסלולים לא סדירים ומהירויות קיצוניות, מהווים אתגר משמעותי עבור מערכות הגנה מסורתיות.
בנוסף, הארסנל הגרעיני הגדול של רוסיה, עם כ-1,700 ראשי נפץ פרוסים (והארסנל ההולך וגדל של סין), עלולים להתגבר על כל מגן טילים.
גואם כניסוי ראשוני
בעוד שמערכת ההגנה נגד טילים של ארה"ב עדיין נמצאת בשלבי תכנון, הטריטוריה של גואם – מאחז אסטרטגי באוקיינוס השקט – התקדמה ביישום מערכת הגנה רב-שכבתית.
דיווחנו על כך בעבר. האי, שבו נמצאות בסיסים צבאיים מרכזיים, נמצא בפחות מ-3,000 ק"מ מסין וצפון קוריאה, מדינות שהופיעו כיעדים בתרגילים צבאיים ואיומים.
כפי שדיווחנו בדצמבר,
הצבא האמריקאי ביצע בהצלחה את היירוט הראשון של טיל בליסטי מהאי, תוך שימוש במערכת Aegis Guam, מערכת קרקעית שהוכיחה את עצמה כאפקטיבית על ספינות חיל הים.
בנוסף, מערכת THAAD (הגנה אזורית לגובה רב) וסוללות הפטריוט ישולבו ליצירת מגן הגנה היקפי של 360 מעלות, המסוגל להתמודד עם טילים בליסטיים, היפרסוניים ושיוט.
מערכת זו, על אף היותה מתקדמת, תדרוש לפחות עשור להשלמתה, מה שמשקף את הקושי בהקמת מגן דומה בקנה מידה לאומי.
אי הוודאות הגדולה.
אין ספק, נכון לרגע זה ובהיעדר פרטים נוספים בצו הנשיאותי, נותרת פתוחה האפשרות שהממשל של טראמפ יבחר בפריסה הדרגתית, תוך הגדלת ההשקעה בתוכניות קיימות במקום לפתח מערכת חדשה לחלוטין.
כך או כך,
הדיון לגבי היתכנות ועלות של פרויקט כזה נמצא על הפרק, עם אזהרות שתוכנית בהיקף כזה עלולה להיות בלתי אפשרית כלכלית, מבלי לספק פתרון יעיל לאיום הגובר של טילים ארוכי טווח.
וזאת מבלי להזכיר את גודלה של ארצות הברית, מה שהופך את הפריסה של כיפת ברזל באופן מסורתי לבלתי ישימה.
תמונה | משרד הבטחון של ישראל (לפי סעיף 21 לחוק זכויות היוצרים)